החלטה בתיק בש"פ 4028/10

           בפני בקשה ראשונה להארכת מעצרו של המשיב ב-90 יום, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996, החל מיום 4.6.2010 או עד למתן פסק הדין ב-ת"פ 3812-09-09 וב-ת"פ 6312-03-09 (תיקים מאוחדים), בבית המשפט המחוזי בחיפה, לפי המוקדם מבין המועדים. נדונה בפני במקביל בקשה להארכת מעצר נוספת הנוגעת לעלי מסאלחה וחסן עבד אלהדי, שמשפטו של המשיב אוחד עם משפטם, ובעניינם ניתנה החלטה נפרדת (בש"פ 4050/10 מדינת ישראל נ' מסאלחה (טרם פורסם, 28.5.2010) (להלן: עניין מסאלחה)).

כתב האישום

1.        על פי האישום הראשון שבכתב האישום, בתחילת חודש פברואר 2009, במהלך מספר פגישות אשר קדמו לתאריך 9.2.2009, קשרו המשיב ועוד שלושה אחרים - עלי מסאלחה (להלן: עלי), חסן עבד אלהדי (להלן: חסן) ורמי יאסין (להלן: רמי) - קשר לבצע שוד מזוין של מוניר מרעי (להלן: המתלונן), חלפן כספים ותושב פרדיס.

           במסגרת הקשר, סיפקו רמי וחסן, תושבי פרדיס, מידע אודות התנהלותו של המתלונן לעלי ולמשיב, וסוכם כי הראשונים יאבטחו את השוד בתצפית ואילו המשיב ועלי ישדדו מהמתלונן את שטרות הכסף. עוד במסגרת הקשר, פנו עלי והמשיב למחמד אבו ואסל (להלן: מחמד) ושכנעו אותו להשתתף בשוד, בכך שיסיע אותם לביתו של המתלונן לצורך ביצוע השוד, וימלט אותם מן המקום לאחר מעשה. לשם ביצוע השוד, גנבו המשיב ועלי רכב ביום 8.2.2009. ביום 9.2.2009 הגיעו המשיב, עלי, מחמד, חסן ורמי לאזור ביתו של המתלונן. עלי, מחמד והמשיב התקרבו עד לפתח ביתו של המתלונן, ואילו חסן ורמי נותרו בעמדת תצפית מוסכמת. המשיב, עלי ומחמד, שדדו את המתלונן כשזה יצא מביתו לכיוון רכבו, כשהם רעולי פנים ותוך שהם מאיימים על המתלונן באקדח טעון. השלושה שדדו ממנו שקית ובה 80,000 ש"ח במזומן, כרטיסי אשראי, צ'קים של לקוחות ומסמכים שונים. השלושה גם תקפו את המתלונן שנאבק עימם: הם הכו אותו באמצעות אקדח, ירו באוויר ולבסוף אף ירו בכתפו. לאחר מכן, נמלטו השלושה ברכב הגנוב לכיוון שדה סמוך, שם חיכו להם חסן ורמי. השלושה שרפו את הרכב הגנוב ונמלטו ברכב המילוט. יום למחרת השוד, ביום 10.2.2009, נפגשו חסן, רמי, עלי ומחמד בביתו של עלי. בפגישה זו- קיבלו חסן ורמי את חלקם בכספי השוד, כפי שסוכם במסגרת הקשר. 

2.        כתוצאה מן הירי במהלך השוד, נפצע המתלונן בכתף ונגרמו לו שברים רבים בגופו. המתלונן עבר ניתוח וטיפולים שונים, אך הקליע נותר בגופו.

3.        במעשים אלו עבר המשיב, על פי הטענה, עבירות כדלקמן: שוד מזוין - לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) בצירוף סעיף 29 לחוק העונשין; חבלה חמורה בנסיבות מחמירות - לפי סעיף 335(א)(1) וסעיף 335(א)(2) בצירוף סעיף 29 לחוק העונשין; הצתה - לפי סעיף 448(א) רישא בצירוף סעיף 29 לחוק העונשין; קשירת קשר לפשע - לפי סעיף 499 בצירוף סעיף 402(ב) לחוק העונשין; וגניבת רכב - לפי סעיף 413ב(א) לחוק העונשין.

4.        על פי האישום השני, בסוף חודש יוני 2009, בעודו בבריחה מהמשטרה, הגיע המשיב למקום עבודתו של באסל מסאלחה (להלן: באסל), עד תביעה במסגרת האישום הראשון.  המשיב איים על באסל כי אם לא ישנה את הגרסה שנתן במשטרה אודות מעורבותם של המשיב, עלי ומחמד בשוד, יפגע בו ובבני משפחתו. כן הורה המשיב לבאסל למסור הודעה במשטרה כי כל הגרסאות הקודמות שנמסרו מפיו בנוגע לאירוע השוד היו שקריות. המשיב גם ציווה על באסל לומר כי מי שביצע את השוד הם רמי וחסן. בגין מעשים אלו הואשם המשיב באיומים, עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין; הדחה בחקירה,  עבירה לפי סעיף 245 לחוק העונשין; הטרדת עד, עבירה לפי סעיף 249 לחוק; ושיבוש מהלכי משפט, עבירה לפי סעיף 244 לחוק העונשין.

השתלשלות ההליכים בעניינו של המשיב

5.        כתב האישום נגד עלי ומחמד הוגש ביום 12.3.2009. לטענת המבקשת, במועד זה היה המשיב בבריחה מהמשטרה והוגדר עבריין נמלט. המשיב, ולכך אשוב, כופר בכך שנמלט, ולטענתו היה בבאר-שבע. המשיב נעצר במהלך חודש אוגוסט 2009 והוגש נגדו כתב אישום ביום 4.9.2009. בהמשך הוגשה בקשה לאיחוד משפטו של המשיב עם משפטם של עלי ומחמד. רמי וחסן הורשעו על פי הודאתם ובמסגרת הסדר טיעון, בעבירות של שוד בחבורה וקשירת קשר לפשע.

           יחד עם הגשת כתב האישום נגד המשיב, ביקשה המדינה להורות על מעצרו עד לתום ההליכים נגדו. בבקשת המעצר נטען כי ישנן ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב, וכי נסיבות ביצוע העבירות מקימות חזקת מסוכנות. עוד נטען כי לחובת המשיב הרשעות רבות קודמות, בין היתר בעבירות אלימות ורכוש, וכי הוא ריצה בעבר עונשי מאסר בפועל. בנוסף, נטען כי קיים חשש ממשי ששחרורו של המשיב יביא להימלטותו מן הדין ולשיבוש מהלכי משפט, נוכח הטענה כי המשיב כבר ניסה להימלט מהמשטרה לפרק זמן של חצי שנה, אף כי ידע שהוא מבוקש לחקירה. יתרה מזו, במהלך תקופה זו המשיב לכאורה איים על עד מרכזי בתיק. ביום 29.9.2009 הודיע בא כוח המשיב כי הוא מסכים לקיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר בעניינו, תוך שמירה על זכותו לפנות בבקשה לעיון חוזר בכל עת. אשר על כן הורה בית המשפט על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו.

6.        לעת הזו נמצא המשפט בעיצומה של פרשת התביעה, וקבועים בו 3 מועדים להוכחות בימים 6.6.2010, 8.6.2010 ו-13.7.2010.

טענות המבקשת בבקשה להארכת המעצר

7.        המבקשת טוענת כי מסוכנות המשיב רבה, והיא נלמדת מהמעשים המיוחסים לו בכתב האישום - מעשה שוד, תוך שימוש בנשק חם, לאור יום. מעשים אלו מעידים, לשיטת המבקשת, על תעוזתו הרבה של המשיב ונכונותו הרבה לסכן חיי אדם לשם השגת מטרותיו. בנוסף טוענת המבקשת, כי קיים חשש ממשי ומוכח לשיבוש הליכי משפט ולסיכולם, נוכח התנהגותו של המשיב, אשר נמלט מהמשטרה לתקופה של כחצי שנה, אף שידע שהוא מבוקש לחקירה, וכן איים במהלך תקופה זו על אחד העדים המרכזיים בתיק. המבקשת מוסיפה, כי אף שמרבית עדי התביעה כבר העידו, החשש לשיבוש הליכים עודנו קיים, במיוחד לאור העובדה שטרם נשמעה עדותו של העד באסל, אותו עד עליו איים לכאורה המשיב.

8.        המבקשת מדגישה כי העיכוב שנוצר בתחילת ניהולו של התיק מקורו בבקשה לאיחוד המשפטים, וכן בשל קשיים בהסדרת הייצוג של המשיב, אשר ביקש להחליף ייצוג מספר פעמים. המבקשת מוסיפה כי חרף העיכוב שחל בתחילת המשפט, בהמשכו קצב ניהול התיק עלה על מסלול חיובי ומהיר ככל הניתן.

9.        המשיב טוען כי הטענה לפיה היה עבריין נמלט וידע על כך היא טענה בעלמא. לדבריו היה בבאר שבע, וכך מסר בחקירתו. עניין זה לא ייזקף, לעת הזו לחובת המשיב משום שהמדינה לא הציגה בפני תמונה ראייתית בנושא. עם זאת, ככל שיתבקשו בעתיד הארכות מעצר נוספות, והמדינה תבקש להאריך את המעצר פעם נוספת, היא תוכל לפרוש תמונה שלמה יותר בעניין, ולבקש מבית המשפט להסיק מסקנות מתמונה זו.

10.      כדי להגיע למסקנה בעניין הארכת מעצרו של המשיב די לי באלה: דברים שנאמרו בהחלטתי בעניינם של שותפיו של המשיב לכתב האישום (עניין מסאלחה אשר נזכר לעיל) חלים על משיב זה מקל וחומר, משום שמעצרו קצר יותר. בנוסף - בא כוחו של המשיב הסכים כזכור לקיומן של ראיות לכאורה. אחד האישומים המיוחסים למשיב נוגע לעבירות של איומים על עד התביעה באסל, אשר טרם העיד, לצורך שיבוש מהלכי משפט. איני מעלה על הדעת לשחרר את המשיב בערובה בשלב זה, כשבאסל טרם העיד. אין להבין מכך שניתן יהיה לשחררו לאחר עדותו של באסל.

11.      אני נעתרת לבקשה ומורה על הארכת מעצרו של המשיב ב-90 יום שתחילתם ב-4.6.2010.

           ניתנה היום, ט"ו בסיון התש"ע (28.5.2010).